פסק-דין בתיק ע"ח 11339-06-10

1.         הוגש ערעור הל החלטת המפקחת על פי חוק עבודת נשים, מיום 22.4.10 אשר קבעה כי אין להתיר את פיטורי המשיבה, בתקופת חזרתה מחופשת לידה.

2.         הצדדים הסכימו על הגשת סיכומי טענות וויתרו על דיון.

3.         אלה העובדות העולות מחומר הראיות באשר להעסקת המשיבה על ידי המערערת:

א.         המשיבה הועסקה על ידי המערערת מיום 1.10.05.

ב.         במהלך אוגוסט 2009 יצאה לחופשת לידה.

ג.          מועד סיום חופשת הלידה 24.11.09, נדחה לבקשת המשיבה עד ליום 1.12.09.

ד.         המשיבה חזרה לעבודה ביום 1.12.09.

ה.         המשיבה הוצאה לחופשה ביום 20/12/09. שכרה שולם כסדרו במהלך החופשה.

ו.          המערערת פנתה בבקשת היתר לפיטורים ביום 20/1/10.

ז.          המערערת הזמינה את המשיבה לשימוע ביום 4/3/10. המשיבה לא התייצבה.

ח.         המשיבה פוטרה על פי מכתב פיטורים מיום 7/3/10, בתוקף מיום 7/4/10.

ט.         ביום 22.4.10 ניתנה החלטת הממונה שאינה מתירה הפיטורים.

4.         אלה טענות המערערת:

א.         המשיבה דרשה לשנות את סדרי העבודה כך שתוכל להגיע בשעה מאוחרת יותר וכן שיקצה לה מקום חניה מסודר בתחומי הבניין שבו עסקה של המערערת.

ב.         המערערת שקלה את הבקשה והחלטה שלא להיעתר לה.

ג.          המשיבה עשתה דין לעצמה, אחרה לעבודה.

ד.         נטען כי המשיבה טענה שהתנהלותה זו נועדה להביא לפיטוריה וכך תהיה זכאית לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ועוד.

            נטען שהמשיבה הודיעה  שאינה מתכוונת להמשיך לעבוד לאחר תום 60 יום.

ה.         נטען שהמשיבה המשיכה לאחר לעבודה, וכן כי גרמה דמורליזציה בקרב העובדים.